בשנת 1885, ירש פרננד מורו מזקקה משפחתית במייזון-אלפורט, 8 ק״מ ממרכז פריז. כדי להציל את המזקקה מפשיטת רגל, הוא איחד כוחות עם הנרי פורטה, הבן של מנהל הבנק שלו, כדי להמציא אפריטיף חדש. שניהם האמינו בעתיד של האפריטיפים המקוררים (וכמה הם צדקו), ובכוח המותג, ויחד הם יצרו אפריטיף שהיה ההיפך מהטרנד באותה התקופה: במקום לבסס אותו על יין, הם ביססו אותו על צמח הגנציאנה. הרעיון היה מעולה, ובחום הקיץ העוקב – האנשים היו להוטים. 

ב-1889 הוא זכה במדלית זהב ביריד העולמי ומאותו הרגע השם סוז היה מוכר בכל רחבי צרפת. במשך דורות, סוז זכה לתשבוחות על מתכונו המקורי והעשייה המסורתית. המורכבות הארומטית שלו היא איזון עדין בין גנציאנה טרייה לצמחים בוטניים ארומטיים נוספים.